היום, בעידן בו שוער בליגת העל מסרב להצעת חוזה של כמעט חצי מיליון דולר נעים להיזכר בשחקני הכדורגל של פעם, אלה שהיו יושבים עם האוהדים במסעדות, ניהלו חנות קטנה ברח' הראשי, וכמובן – נישקו את הסמל, שהיה שווה יותר מכל שקל. בקיצור, שחקנים כמו הרצל קביליו. בחודש הבא ימלאו עשרים שנה למותו של הרצל קביליו, השוער והזמר, שנשאר גם היום סמל ביפו, אם כי עדיין לא זכה להנצחה ברחובותיה.




"עוד שבת של כדורגל", שר הרצל קביליו בשירו המפורסם ביותר, אלא ששבת של כדורגל לא הייתה עוד שבת ביפו של פעם. כל העדה הבולגרית היתה מתכנסת מדי שבת באיצטדיון כדי לצפות בספורטים שהיוו את גאווה העדה ובעוד אחד, שאף שהיה עיראקי, השתלב מצויין. זהו הרצל קיבליו שנשאר הבן האהוב על הפרלמנט היפואי שמתכנס כבר עשרות שנים מדי יום במסעדה הבולגרית "בויאנה".


"הוא אהב את האנשים, היה לו שמחת חיים, אהב לשיר... קודם כל הוא היה שר, אחר כך היה מתלבש למשחק ואז היה שר עוד קצת.. הוא היה אדם שלא היה מסתכל על כסף, היה רואה ילד שרצה כדור ולא הייתה לו שום בעיה להגיד לו שייקח את הכדור.", "בשבת הראשונה אחרי החתונה עזבתי את אשתי ונסעתי לחיפה למשחק. יום אחד אשתי אמרה לי, אולי פשוט תיקח את המיטה ותעביר אותה לאיצטדיון של מכבי יפו?", "חבל שהוא נפטר, כי אחרת אני חושב שמכבי יפו הייתה קיימת עד היום".

כבר שנים שמכבי יפו לא ממש קיימת, אחרי שהוחלט להוריד אותה שלוש ליגות בגלל עבירות על תקנון התקציבים. אבל השמות מוצי ליאון, משה אוננה, אלברט כהן והרצל קביליו עדיין מעלים חיוך בפני כל חובב כדורגל ישראלי, לפחות זה של פעם. מוצי ליאון, מגדולי שחקני ישראל בכל הזמנים, נזכר בהופעות של קביליו, בין הקורות.

"המשחק הטוב ביותר שלו אני חושב, היה נגד בית"ר ירושלים בימק"א, הוא נתן הצגה... לא יכלו להכניע אותו בשום אופן. אני חושב שבקושי עברנו את האמצע, אבל גם אם עברנו את האמצע אז הכדור לא היה עובר אותו. בסוף המשחק הוא קיבל ציון תשע ולעומת זה יצא לנו לשחק נגד אייאקס בבלומפילד, והוא התרגש כמו ילד קטן.. הגיע מולו כדור, שכל אחד יכול היה לעצור אבל הוא פשוט ניסה לתפוס אותו, הכדור נשמט לו בין הידיים, פגע לו בברך וחדר פנימה. הוא ממש הרגיש נבוך, רציתי לרחם עליו אבל הצלנו אותו וכמה דקות מאוחר יותר הבקענו שער, אז לפחות לא הפסדנו."

משה אוננה היה בקבוצה חברו הטוב ביותר של קביליו ולכן הכיר בו את כל צדדיו.
"הוא היה האדם המוכשר ביותר שהכרתי ולא רק בכדורגל. עבדנו בבניין והוא היה כשרוני בצורה לא נורמאלית, אחר כך פתחנו חנות לציוד ספורט והוא היה סוחר ענק. ואני לא מדבר אפילו על הכדורגל ומי יודע מה היה קורה אם הוא היה נשאר איתנו היום בשטח הזמרה."

וכשאוננה מדבר על קריירת הזמרה של קביליו הוא בהחלט יותר על מה הוא מדבר, אחרי הכל יש כאלה שמחייסים לאוננה את גילויו של קביליו כזמר.

"אני חזרתי ב- 1969 מאליפות אסיה לנוער. יצאו אז בדיוק הטייפים החדשים עם הרמקול, הרצל גילה את זה ובשבילו זו הייתה פנטזיה לא נורמאלית. הוא התחיל לשיר עם הרמקול וזה הביא לו חשק, מאז הוא לא הפסיק. אני זוכר שירים של גזוז שהוא אהב נורא, השתללנו איתם נורא."

את כישרון השירה שלו קביליו הפגין בכל מקום, במרכז שדרות ירושלים ביפו עבדו זה לצד זה ה"הרצלים"- קביליו שניהל את חנות הספורט המצליחה והרצל, משווארמה הרצל, שנמצא בדיוק באותו המקום כבר ארבעים שנה. הרצל מהשווארמה עדיין שומר תמונות של חברו על הקיר.

"בתמונה הזאת נמצא טראבלס, אוננה, הרצל קביליו... יום יום מהבוקר היינו באימון ואז אחרי האימון הינו באים לפה. בצהרים הוא היה בא לאכול והמסעדה הייתה מלאה. הוא היה בא, נכנס, שר ועושה שמח."

לקראת סוף הקריירה דרכיהן של הרצל קביליו ויפו נפרדו, מה שהתחיל כמרד שחקנים שהוא הנהיג נגד ההנהלה הפך לנתק חמור ומעבר לירושלים. לאחר הפרידה כתב קביליו את השיר המרגש "לירושלים הלכתי" שבו הוא מבטא שוב את אהבתו העמוקה לעיר ולקבוצה. אבל האהבה הזאת וגם עובדת היותו סמל עבור הציבור היפואי עד היום לא הבשילה לכדי הנצחה. אלמנתו שוש ניסתה בעבר לשכנע את עיריית תל אביב-יפו לקרוא רחוב על שמו אך הבקשה נדחתה. השבוע הגיש חבר מועצת העירייה ושחקן עבר גדול בזכות עצמו, ג'ימי טורק, בקשה נוספת. אבל הוא פסימי, "כדורגל פשוט נתפס על ידי חברי העירייה כדבר משני", הוא אומר.

"יש בעיה במדינה, בתל אביב במיוחד, לא מתייחסים כנראה לספורטאים, לא אוהבים אותם כנראה. רק מי שמשרת בצבא או מי שהגיע לדרגה של אלוף... זה כמו שיש רחוב התאנה, רחוב האפרסק..של ירקות ופירות.. צריכה להיות קטגוריה ומסגרת של שחקנים ואנשים שנתנו ותרמו."

תגובת עיריית תל אביב-יפו היא שכל בקשה בנושא הנצחה נשקלת לגופה. הטענה שהעירייה לא מנציחה ספורטאים איננה נכונה ולראייה הרחובות על שם שני ספורטאים בכירים מהעיר. אז וותיקי יפו כבר מפנטזים על קפה ובורקס ברחוב קביליו, עד אז נותר רק להיזכר בתלתלים, בזינוקים ובימים בהם שבת ביפו, הייתה שבת של כדורגל.

"לירושלים הלכתי" - שירו המפורסם ביותר של הרצל קביליו